<h1>תשובות גאונים קדמונים סימן צ"ב</h1>
<h2>דף ב.</h2>
וששאלת ישראל שיש לו שוורים וסוסים וחמורים ואינו יכול לרעותן בעיר יכול למוסרן לרועה גוי מחוץ לתחום כדי לרעותן ולשהותן בשבתות ובימים טובים אצלו שמא אותו גוי עושה בהן מלאכה בשבת כולה. כך הראונו מן השמים שמי שרוצה לדקדק ולהחמיר על עצמו ולהיות מן אנשי מעשה ומן הנוקרין אין לו למסור בהמתו לרועה גוי מפני שני דברים, מפני שגוי זה עושה בה מלאכה בשבתות ובימים טובים, ומפני שחשודין על הרביעה ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול, שכך שנו חכמים, ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה מאי טעמא, נהי דלרביעה לא חיישינן, עבידה בה מלאכה בשבת, ומקשינן ונעביד בה כיון דזבנה קנייה, ומסקינן גזירה משום שכירות, גזירה משום שאלה, גזירה משום נסיוני, וכל שכן להשכיר. ועוד אמרו אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים, ועוד אמרו אין מוסרין בהמה לרועה שלהן, אבל להורות לרבים ולאסור להן, כיון שנהגו בדבר היתיר ואין יכולין רוב הציבור לנהוג בו איסור שכתבתה בכתבך, הנח להן לישראל שיהו שוגגין ולא יהו מזידין, ולא אפשר לאסור להן ולומר להן כלום איסור בדבר, דאיתמר דאמר ליה רבא בר רב חנן לאביי תנן אין מספקין ואין מטפחין ואין מרקדין ביום טוב, והאידנא דקא חזינן דקא עבדי הכי ולא קאמרי להו ולא מידי, אמר ליה ולטעמיך הא דאמר רבא לא ליתיב איניש כו', אלא הנח להן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, ומסקנא אפילו בדאורייתא נמי אמרינן הנח להן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, דהא תוספת יום הכפורים דאוריתא היא, וקא אכלי ושתי עד שחשיכה ולא קאמרינן להו ולא מידי, הכא נמי הנח להן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין.
